מחנה אימונים בחו״ל, למה כן?

עודכן ב: 16 ספט 2018



בשנים האחרונות במסגרת האימונים השנתית אנחנו מקפידים לצאת למחנה רכיבה קבוצתי בחו״ל לצד היעדים השנתיים שלנו.

היעד המועדף עלינו בשלוש השני האחרונות היה ליביניו שבאיטליה, עיירה קסומה למרגלות האלפים האיטלקיים שמכילה את החבילה המושלמת! רכיבה בנופים עוצרי נשימה, אוכל טוב, אימונים בגובהה, העיירה עצמה נמצאת ב- 1,816m ומשם אפשר רק לטפס, לטפס, לטפס או לקפוץ לשוויץ לקצת כבישים מישוריים ומהירים...

לצד היתרונות שבאימונים בגובהה השהיה בליביניו מעוררת שבירת שגרה המאוד נחוצה לספורטאים הישראלים במיוחד בחודשי הקיץ.


אז למה דווקא ליביניו?

1. שינוי אווירה:

כולנו חוינו את זה. אחרי כמה שנים של אימונים בארץ שכללו רכיבות בצפון, במרכז ובדרום, אנחנו מגיעים לנקודה שאנחנו מרגישים ש"מיצינו"כבר, אין מסלולים חדשים ומאתגרים שלא רכבנו.

בנקודה הזו נסיעה לאתר רכיבה בחו"ל יכולה להחזיר את התשוקה לרכיבה. המסלולים החדשים, העליות המאתגרות והנוף השונה הם ללא ספק שינוי אווירה מרענן.





2. עליות, עליות ועוד קצת עליות:

ליביניו הינה למעשה עיירה קטנה הממוקמת בעמק קטן בין הרי האלפים סמוך לגבול בין איטליה לשוויץ. כמו שאתם יכולים לתאר, קטעי מישור רבים אין באיזור.

רוב העליות באיזור הן בסדר גודל שאנחנו לא מכירים בארץ מבחינת האורך (אולי פרט לחרמון ולעליה מים המלח לערד) ולמי שרוצה לחדד את יכולות הטיפוס שלו זה בהחלט ה-מקום לעשות את זה. עם זאת, רוב העליות בעלות שיפוע ממוצע "ידודתי" ואינן קורעות את הרגליים, לכן על אף האורך הרב של העליות, כל רוכב שמתאמן שלוש פעמים בשבוע יכול לצלוח אותן.

החוויה של טיפוס הסטלביו למשל מיוחדת מאוד. מתחילים מגובה של כ-1000 מטרים מטפסים עד הפסגה בגובה של כ-2700 מטרים. לאורך הדרך הנוף משתנה ואיתו גם הטמפרטורה, כאשר מקצה העליה יוצא רכבל

המוביל לאתר סקי שפתוח לאורך כל השנה.


3. כדבר אריק איינשטיין "כמה חם..."

החום ששורר אצלינו בארץ במהלך הקיץ מושך תיירים רבים, אך לנו, רוכבי האופניים הוא לא כלכך סימפטי. לרכב באמצע חודש יולי אחרי השעה 10 לפעמים מרגיש כמו בילוי בסאונה של הקאנטרי, ולכן קשה להכניס רכיבות ארוכות במהלך חודשי הקיץ.

בליביניו המצב שונה, כאשר הטמפרטורות נעות באיזור ה18-25 מעלות (תלוי אם מדובר בפסגת הר או בעמק), דבר שמאפשר רכיבות למעשה לאורך כל היום ומקל על צבירת שעות הרכיבה.


4. מי לא אוהב קפה ופיצה?

הנסיעה לליביניו יכולה להיות שינוי מרענן לשגרת האימונים. רוכבים רבים בארץ רגילים לקום לפני צאת החמה, להתאמן בצורה אינטנסיבית ולהספיק לחזור הביתה לפני תחילת יום העבודה או פיזור הילדים למסגרות.

שגרת היום בליביניו "מעט" שונה. יקיצה טבעית עם נוף של גלויה מהחלון, ארוחת בוקר מפנקת שמוגשת בחדר האוכל ויציאה לרכיבה בשעה שבה רובינו כבר נמצאים אחרי הישיבה הראשונה של היום.

וזה לא נגמר שם. רוכבי אופניים רבים ידועים באהבה שלהם לקפה ואנחנו לא שונים מהם. חלק מהחוויה הינן עצירות לקפה (ומאפה) לאורך הדרך, בבתי קפה שנמצאים בפסגות ההרים, או סתם בנקודה יפה לאורך הדרך. מניסיון, אין דבר יותר טוב מאשר כוס קפוצ'ינו וקרואסון חם כדי למלא את המצברים באמצע יום רכיבה.





5. אחרון חביב:

ואיך אפשר בלי קצת פעילות after cycling.

עד לפני שלושה עשורים לא הייתה גישה לליביניו במהלך החורף. כדי לפצות את תושבי המקום, הוחליט להכריז על ליביניו כעיירת דיוטי-פרי.

בתור ישראלים אנחנו מקפידים לא ליפול בפח כשמזכירים את צירוף המילים הזה, אך פה מדובר ב REAL DEAL.

ליביניו ידועה במחירים סופר אטרקטיביים, במיוחד בתחום האופנה, שעונים, אלכוהול וגם ציוד הרכיבה זול מהרגיל וקיימות מציאות רבות.

102 צפיות